בהתחלת החורף 9491 עבר מחוז ירושלים לידי חטיבת קריתי. בהתחלה נשלחו שני גדודים - 24-34 להחליף את גדודי הפלמ"ח שישבו במשלטים בהרי ירושלים. בעקבות העברת שני הגדודים צריך היה גם מטה חטיבה שהיה ברמלה לעבור לכפר אבו גוש, אבל האחראים על ההעברה עשו הכל כדי לעכב ולהאריך ככל האפשר את ההעברה לאבו גוש. סיבות שונות היו לכך, בין היתר בגלל הקצינים במטה, שרובם היו תל אביביים והתרגלו כל ערב להיות בבית או לנסוע לבית קפה, ואשר ידעו שההעברה לסביבות ירושלים תגרום להפסקת הביקורים התכופים בתל אביב, ובכלל החיים במחנה רמלה היו נוחים יותר מאשר בכפר אבו-גוש. לכן נמשכה ההעברה שבועות על גבי שבועות. כדי לא להפקיר לגמרי את שני הגדודים, הקימו מטה "קדמי" בכפר אבו גוש שחלק ממנו היה מורכב מאנשי המטה והיתר נשארו ברמלה. בין הראשונים שעברו לאבו גוש הייתי גם אני. מחלקת הקשר, שהוטל עליה להתקין מכשירי טלפונים בכל המשרדים ובכל המשלטים יצרה קשר בין הגדודים והמטה ועל כן העבירה כמעט את כל אנשיה לתפקיד זה, פרט לאלחוטאים אחדים שקיימו קשר אלחוטי עם המטה הקדמי. בשבילנו הקוונים היתה זאת עבודה עצומה. ראשית כל להתקין קו בכל חדר וחדר של בניין המשטרה (שצריך היה לשמש כמשרדי המטה, ברגע שיעברו לכאן). שנית המרחק בין מטות הגדוד ובין מטה החטיבה היה רב מאוד וזה גרם לעיתים קרובות לניתוק הקו. לעיתים קרובות קרה שהקו נותק מהרוחות, ואז מוכרחים היינו לצאת גם בלילה כדי לגלות את מקום הניתוק ולא תמיד אפשר היה לגלות זאת בנקל ומוכרחים היינו להסתובב שעות בלילה בסביבה עוינת וגשם שוטף. בגלל היותנו רק חלק מהמטה היו החיים מאוד משעממים, ואף להקת בידור לא ביקרה אצלנו. פעילות תרבותית כפי שנהוג היה לעשות ברמלה לא התקיימה, הדבר היחידי שקיבלנו היה עיתון יומי. בגלל חוסר חשמל וחוסר מעשה בתוך המחנה בירושלים, היינו נוסעים כמעט כל ערב לקולנוע בירושלים. רק לאחר חודשיים הועבר המטה מרמלה לאבו גוש.
עם העברתנו לאבו גוש השתנו החיים לטובה והתחילו לקבל צורה דומה לאלו שרגילים היינו אליהם ברמלה. נערכו מסיבות ולפעמים הופיעה "להקה צבאית", הוקם מועדון תרבות וכו'. בדרך כלל הייתי מציין את תקופת היותי באבו גוש כתקופה בלתי נעימה. הגשמים והקור ששרר כאן בחורף הכבידו על הלב והשפיעו לרעה על מצב הרוח. בינתיים התחילו לדבר על שחרורים מהצבא. לא חלף זמן רב והשמועות אומתו. מדי פעם בפעם הגיעו שחרורים בשביל בעלי משפחות עם ילדים וכו'. בין המשתחררים היו מספר רב של קציני מטה, ועם שחרורם נוצר חלל ריק כי לא היו קצינים מאומנים שיכלו למלא את מקומם, כגון קצין המבצעים, מודיעין וכו'. כעת ברור היה שמוכרחה לבוא רה - אורגניזציה כללית בצבא. במטה דיברו על חיסול החטיבה. שמועות אלה אומתו לאחר זמן מה. אותנו שהשתייכנו לחיל הקשר הארצי, העבירו לשרונה, ולסרפנד ואחדים נשלחו לגדודים.