חזרה ל"נאומים של יואל רייך"

יום השואה 3002, אורנית

5491 פעמוני השלום, הניצחון והשחרור מוצאים אותי מרותן?? למיטה ומחלת הטיפוס היא מנת חלקי זה שבועיים ימים. ואני בן 61 וניזון ממרק של קליפות תפוחי אדמה.
האמריקנים משחררים את המחנה, ומעבירים אותי לבית חולים, חולפים חודשים ואני חוזר לקו הבריאות ופוגש את חיילי הבריגאדה היהודית. המפנים אותי לאיטליה להכשרה לקראת עלייתי ארצה.

 

6491 אניית המעפילים אנסי סירנה מגיעה לנמל חיפה, האנגלים מורידים אותנו בכוח ושולחים אותנו למחנה מעצר עתלית.

 

בעמדי כאן לפניכם, חולפות לפני עיניי תמונות הזוועה של 5 שנות סבל, בהם רעב, דיכוי, איבוד צלם האדם ושבירה מוחלטת של ערך האדם.

פעמים רבות אני שואל את עצמי מניין שאבתי את הכוח לא להיכנע ולא להישבר, ולשרוד את הגהנום האכזרי הזה שהשמיד 6 מיליון מעמנו.

אבל יחד עם זאת, היום אני אומר לעצמי על כל הסבל הזה קיבלתי פיצויי שדורות רבים מבני עמנו חלמו עליו ולא זכו לראות בהקמתה של מדינה עצמאית על אדמת אבותינו.

שאיפת הנאצים הייתה להשמיד את קיומו של עם ישראל עד היסוד. השאיפה הזאת לא התגשמה בשלמותה, ואני שזכיתי לשרוד הקמתי בית בישראל, הולדנו ילדים ונכדים. זו הנקמה ב?? הנאצים, וזו גם ההוכחה שנצח ישראל לא ישקר.

הבה נקווה ונאחל לעצמנו, כמו שזכינו בעצמאות ישראל, כן נזכה בעזרת ד' לראות בהתגשמותו של הפסוק "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, ויישב ישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו".

 

אמן